בדידות בגיל השלישי: דרכים מעשיות לשמור על חיים חברתיים מלאים

הילדים גדלו ועברו לגור רחוק, החברים מהעבודה כבר לא נפגשים כל יום, ולפעמים גם בן או בת הזוג כבר אינם. עבור אזרחים ותיקים רבים, השנים שאחרי הפרישה מביאות איתן שקט שהופך בהדרגה לבדידות. הבדידות הזו אינה רק עניין רגשי. אנשי מקצוע בתחומי הבריאות והרווחה מתייחסים אליה כגורם סיכון של ממש, שמשפיע על מצב הרוח, על התפקוד הקוגניטיבי ואפילו על הבריאות הגופנית. הצד המעודד הוא שיש הרבה מה לעשות, גם ברמה האישית וגם ברמה המשפחתית והקהילתית.

בדידות ובידוד: לא אותו דבר

חשוב להבחין בין בידוד חברתי לבין תחושת בדידות. בידוד הוא מצב אובייקטיבי, כמו מעט מפגשים עם אנשים אחרים. בדידות היא תחושה סובייקטיבית, הפער בין הקשרים שאדם רוצה לבין אלה שיש לו בפועל. אדם יכול לגור לבד ולהרגיש מחובר ומסופק, ואדם אחר יכול לחיות בבית מלא ועדיין להרגיש בודד ולא מובן.

ההבחנה הזו חשובה כי היא משפיעה על הפתרון. לפעמים מה שנדרש הוא יותר מפגשים, ולפעמים דווקא קשרים עמוקים ומשמעותיים יותר. שיחה כנה עם ההורה המבוגר, בלי שיפוטיות, יכולה לעזור להבין מה בדיוק חסר לו ומה היה משמח אותו.

סימנים שכדאי לשים לב אליהם

בדידות לא תמיד מוצהרת. אנשים רבים מהדור המבוגר מתביישים להודות שהם מרגישים לבד, ולא רוצים להטריד את ילדיהם. לכן כדאי לשים לב לסימנים עקיפים: ירידה בעניין בתחביבים שבעבר היו אהובים, הזנחה של המראה החיצוני או של הבית, שינויים בהרגלי אכילה ושינה, ושיחות טלפון ארוכות במיוחד כשסוף סוף מישהו מתקשר.

סימן נוסף הוא נטייה להימנע מיציאה מהבית, גם כשאין לכך סיבה רפואית. לעיתים הבדידות מלווה בתחושות של דכדוך, עצב מתמשך או חוסר תקווה. במצבים כאלה חשוב לא להסתפק בעידוד אלא לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש, שיוכלו לבחון אם מדובר בדיכאון שדורש טיפול.

מסגרות קהילתיות שכדאי להכיר

בישראל פועלות מסגרות רבות שנועדו בדיוק למטרה הזו. מועדונים לאזרחים ותיקים ומרכזי יום מציעים פעילות חברתית, הרצאות, חוגים וארוחות משותפות. במקומות רבים פועלות גם קהילות תומכות, שמספקות שירותי עזרה, אב בית ופעילות חברתית למי שגר בביתו. מתנ״סים וספריות עירוניות מציעים חוגים במגוון תחומים, מציור ועד היסטוריה.

אפשרות נוספת היא האוניברסיטאות והמכללות, שבהן פועלות תוכניות לימוד ייעודיות לגמלאים. הלימודים מעניקים גירוי אינטלקטואלי, מסגרת קבועה בשבוע וחברים חדשים עם תחומי עניין משותפים. רבים מתארים את התקופה הזו כאחת המעשירות בחייהם.

התנדבות: לתת ולקבל

אחד הפתרונות היעילים ביותר לבדידות הוא התנדבות. אזרחים ותיקים מביאים איתם ניסיון חיים, ידע מקצועי וזמן פנוי, משאבים שארגונים רבים זקוקים להם מאוד. אפשר להתנדב בבתי ספר כחונכים, בבתי חולים, בעמותות סיוע, בספריות, בגנים ציבוריים ובארגוני חירום.

ההתנדבות מעניקה תחושת משמעות ותכלית, שלעיתים קרובות נפגעת אחרי הפרישה. היא יוצרת שגרה, מחייבת לצאת מהבית ומפגישה עם אנשים מגילאים שונים. רבים מגלים שהם מקבלים מההתנדבות הרבה יותר ממה שהם נותנים.

חיות מחמד, תחביבים ושגרה יומית

לא כל פתרון לבדידות חייב לכלול אנשים. חיית מחמד, כמו כלב או חתול, יכולה להעניק חברה, אחריות ושגרה יומית. כלב, למשל, מחייב יציאה להליכות קבועות, שמזמנות גם מפגשים ושיחות עם שכנים ועם בעלי כלבים אחרים בגינה הציבורית. כמובן שיש לבחון מראש את היכולת הפיזית והכלכלית לטפל בבעל החיים לאורך זמן.

תחביבים הם עוגן חשוב נוסף. גינון, ציור, נגינה, כתיבה או מלאכת יד מעסיקים את הראש ואת הידיים, ולעיתים קרובות מובילים גם להצטרפות לקבוצות של אנשים בעלי עניין דומה. מקהלות קהילתיות, למשל, פופולריות מאוד בקרב גמלאים ומשלבות יצירה, חברה ותחושת הישג משותפת.

גם שגרה יומית מסודרת תורמת לרווחה. קימה בשעה קבועה, יציאה יומית מהבית, ולו לקניות או לבית הקפה השכונתי, ותכנון מראש של פעילויות לשבוע הקרוב יוצרים תחושה של כיוון ומונעים ימים ארוכים וריקים.

תפקיד המשפחה

לבני המשפחה יש תפקיד מרכזי, אבל לא תמיד בדרך שחושבים. ביקורים חשובים, אך לא פחות מכך חשובה האיכות שלהם. שיחה אמיתית, שאלות על העבר, בקשה לעצה או לעזרה, וערבים משותפים של משחק או בישול יוצרים תחושה של שייכות. גם שיחת טלפון קצרה וקבועה בכל יום יכולה לעשות הבדל גדול.

כדאי לעודד את ההורה להיות מעורב בחיי המשפחה ולא רק כאורח. הזמנה לאירועים של הנכדים, שיתוף בהחלטות ובקשת עזרה במשימות קטנות מחזקות את תחושת הערך העצמי. במקביל, חשוב לכבד את העצמאות ואת הרצונות של ההורה ולא לכפות עליו פעילויות שאינן מתאימות לו.

טכנולוגיה כגשר

שיחות וידאו, קבוצות הודעות משפחתיות ורשתות חברתיות יכולות לקרב בין המבוגרים לבין בני משפחה שגרים רחוק. מבוגרים רבים לומדים להשתמש בכלים האלה בהנאה, בתנאי שמישהו מקדיש זמן ללמד אותם בסבלנות. קורסים ייעודיים לגיל השלישי פועלים במקומות רבים.

• להתקין אפליקציית שיחות וידאו ולתרגל יחד כמה פעמים
• לפתוח קבוצה משפחתית ולשתף בה תמונות ועדכונים קבועים
• להכיר הרצאות וחוגים מקוונים שאפשר להשתתף בהם מהבית
• לשלב את הטכנולוגיה כתוספת למפגשים, ולא כתחליף להם

לסיכום, בדידות בגיל השלישי היא תופעה נפוצה, אבל היא לא גזירת גורל. שילוב של מסגרות קהילתיות, התנדבות, מעורבות משפחתית וכלים טכנולוגיים יכול להחזיר את השמחה, את המשמעות ואת הקשרים האנושיים שכל כך חשובים בכל גיל.